חינוך לבריאות בשיטת וולדרוף

נכתב ע"י מיטל גרוס מחנכת במרכז אופק / חינוך אנתרופוסופי

‏בסיס הבריאות של בני האדם מתחיל בילדות. חינוך הילדים והתייחסות המחנכים לשלבי ההתפתחות של הילד הם משמעותיים ביותר להתפתחותו הפיסית, הרגשית והרוחנית.

בחרתי לצרף מס' מכתבים של מורה בבית ספר אנתרופוסופי להורים. מס' מכתבים הממחישים את האווירה בבית הספר, את חשיבות התפתחותו של הילד ולמידה מתוך נק' מבטם של הילדים.

נכון, הנושא המרכזי במכתבים האלה לא קשור ישירות לרפואה הסינית, אבל חינוך וולדורף או החינוך האנתרופוסופי הוא חינוך מאוד הוליסטי והרפואה האנתרופוסופית דומה במובנים רבים לרפואה הסינית. 

הרפואה הסינית משתמשת בצמחי מרפא והרפואה האנתרופוסופית משתמשת בהומאופטיה, הרפואה הסינית משתמשת בתזונה רפואית וכך גם הגישה האנתרופוסופית והרפואה הסינית רואה את בני האדם כחלק מהעולם כולו וכך גם גישתו של וולדרוף.

קצת ארוך אבל מבטיח ששווה את זמן הקריאה!

מאחל קריאה מהנה…

התחלה חדשה. והפעם התחלה מיוחדת במינה. כיתה ג' מהווה ציר מרכזי בין כתות א'-ב' כמאפיינות את חטיבת הילדות המוקדמת, לבין כתות ד'-ה' חטיבת הילדות המאוחרת. כתה ג' הנה שער אשר במעבר דרכו אנו נפרדים מגן העדן של הילדות ונולדים אל עבר מציאות פנימית חדשה. ההתנהלויות החברתיות והאישיות משתנות, נושאי הלימוד חדשים, אופי הלימוד משתנה, יש תחושה של שינוי גדול.

עברו רק שבועיים, למדנו על בריאת העולם ומתקרבים לגירוש מגן-עדן. הסיפורים נוגעים באופן ישיר בשאלות הגיל ומעוררים שיחות בעלות אופי פילוסופי-מהורהר בכתה. ההקשבה מלאה, הילדים מתרגשים כשעולה השאלה: מי ברא את אלוהים? כולם רוצים לענות. האם אלוהים הוא כל יכול? איך אלוהים ברא את האור לפני שברא את המאורות? איפה אלוהים היה לפני שברא את העולם? במה אלוהים דומה לאדם? יש ילדים שמספרים שהשאלות הללו מעסיקות אותם ביומיום וזה מורגש בחיות של השיחות בכיתה. הכתה מתמלאת בטחון ושקט שילד אחד אומר: "אם אלוהים היה תמיד, סימן שאנחנו בידיים טובות", ומתמלאת פליאה כשילדה מספרת ש"בכל אחד יש ניצוץ אלוהי" ומתמלאת בחכמה והשתאות שילד אחר מספר: "אלוהים הוא כל יכול כי הוא ברא את העולם כמו שהוא. אבל האדם הוא חופשי לעשות בעולם לפי רצונו". הילדים שואלים שאלות אמיתיות ומצליחים לנהל שיחות וויכוחים בריאים ומעוררים. הילדים התבגרו. ויש חסד של התחלה.

בשנה הראשונה לחייו, הילד מזדקף ולאחר מכן לומד ללכת. בהזדקפות, הילד למעשה נבדל מן החיה, הוא כבר לא שוכב במאוזן ופונה בגופו לאדמה, אלא זקוף, עצמאי וחופשי לנוע בעולם כאדם חושב, מרגיש ופועל בסביבתו. לכן קו ישר-מאונך הדומה לאדם זקוף, מספר על נוכחות מסוימת של "אני", על היכולת לחשוב.

הקו העגול הוא רך יותר והוא פונה לסביבה. כשאני מתבונן סביב לי, אני מצייר קו עגול עם המבט שלי. קו עגול מבחין בין מה שבחוץ לבין מה שבפנים. הוא נותן תחושה שהוא יכול להיות חלק מהשלם ושניתן להשלים אותו.

לכן ברישום צורה, תרגילים עם קו ישר קשורים יותר לפיתוח וביסוס החשיבה ותרגילים של רישום קו עגול קשורים להתפתחות הרצון.

ביום הראשון בכתה א', המורה מציג את שני הקווים כשני ארכיטיפים, שני קטבים המספרים על המבנה התלת-איברי של הגוף האנושי : ישר, עגול ומה שביניהם. כאן זורע המורה זרעים אשר במשך כל שנות הלימוד בבית ספר ולדורף יצמחו דרך הקוריקולום.

המורה אומר: "ראו כיצד אני עושה זאת", ניגש ללוח ולאט מאוד ובזהירות מצייר קו ישר מאונך, לא קטן מדי, מלמעלה כלפי מטה. התלמידים ירותקו בכל הוויתם; כבר נאמר להם מדוע באו לבית הספר, וכעת הם יחושו שהפעילות הזאת של המורה שלהם, קשורה במה שיגיע אליהם בשנים הבאות בבית הספר.

לאחר מכן הילדים, בהדרכתו של המורה, יציירו באוויר, עם האצבע שלהם את הקו הישר. לאחר מכן יקומו ויעמדו, ויגלו שגופם הוא גם כן קו מאונך. הם יחפשו קווים ישרים בכתה, בבית ובטבע. הם ימשיכו לצייר עם האף, עם הסנטר, עם העיניים. יציירו עם הרגלים על הרצפה, וילכו בשורה, עקב לצד אגודל. הם יתאמנו בכל דרך אפשרית עד שירגישו באמת את הקו, שיהפכו בעצמם להיות הקו…

אז הם יתאמנו בציור על הלוח, מתחת לציור של המורה, מעל המחברת באוויר ולבסוף במחברת שלהם. אם הם התאמנו מספיק, הם יצליחו לעשות זאת באופן מושלם.

הרישום עצמו הוא רק סימן, טביעת רגל, התגשמות חיצונית של תהליך של תנועה, הפעילות הפנימית של הילד. התהליך הוא בעל החשיבות הגדולה ביותר: בו נמצא הכוח של ההתמרה.

תקופת רישום צורות היא נושא הנלמד רק במוסדות של חינוך ולדורף, אשר צמח לאור תפיסת העולם האנתרופוסופית, פרי מחקרו של רודולף שטיינר. בחינוך ולדורף שמים דגש רב על הבנה של המציאות התרבותית-חברתית בה אנו חיים, כבסיס לעיצוב המערכת החינוכית על כל היבטיה. היום, יותר מאי פעם, התרבות שלנו מעודדת חשיבה ושכלתנות בכל תחומי החיים.

בבתי הספר, נלמדים מושגים באופן ישיר, רק דרך החשיבה, מבלי להתייחס או לפנות לגוף, נפש ורוח הילדים. כך נוצר כאוס תרבותי בו הילדים הופכים למבוגרים קטנים. הלימוד היבש והישיר יוצר מושגים חסרי חיים ומוטעים בקשר לטבעם האמיתי. באופן אירוני, בסופו של דבר, במקום לפתח ולעורר את החשיבה, היא מתקשה ומתקבעת.

בחינוך ולדורף, מבינים שככל שנאמן את החשיבה באופן עקיף ונשאף להתייחס לאדם כשלם, החשיבה תתפתח באופן החי ביותר. כך גם לגבי שאר איברי האדם.

דרך רישום של צורות אנו מאמנים את כל ישות האדם באופן עקיף. חשבו על ציור של קו מאוזן: כאשר אני מצייר בגדול, על הלוח, אני מרגיש את המאמץ של המשימה משפיע על כולי, מכף רגל ועד ראש, אפילו העיניים עוקבות אחר הצורה ונעות אותה. כל ישותו של האדם מתעוררת בפעילות הזאת והגוף מתמלא בחיים וחיוניות.

דרך חזרה על רישום צורות מתפתח בילד רגש חדש: הרגש לצורה, שהוא היכולת להבחין אם היא ישרה או מעוגלת, להקשיב למקצב שלה ולעקוב אחר תנועתה. רגש אומנותי זה, המתעורר בילד, הוא הבסיס להבנה חיה של צורות בטבע והבנה שלמה של העולם.

מפתיע, אך דרך רישום של צורות, ניתן באופן עקיף לפתח גם כוחות מוסריים וחברתיים (במקום להטיף מוסר). כאשר אנו דורשים מהילדים להשלים צורות בלתי גמורות ולהעתיקן שוב ושוב, כוחות הרצון מתחזקים מתוך חזרה על אותה הפעולה ומתגלים לאחר זמן מה כדחף טבעי של הילד להשלים צורות. בהמשך יופיע הדחף הזה כגישה בסיסית במוכנות לפתרון משימות ומטלות.

באופן זה, אנו מסתמכים על יכולת ההתמרה של כוחות הרוח: מה שקשור ברצון של הילד, צומח ומתעורר מאוחר יותר בחיים, כהכרה מוסרית ודחף טבעי לעשות בחופשיות ואהבה את מה שצריך ונדרש מהם.

כמובן שאימון ברישום צורה מפתח את יכולת השליטה של הילד בידיו ואת מיומנות הכתיבה. הילדים יתאמנו בציור של קווים יפים, מעגלים יפים וזוויות יפות, ויתעורר בהם הרגש לצורה. זה יוביל להתפתחות של כתב יפה (הרבה יותר מאשר כל אימון של קליגרפיה), חוש לקומפוזיציה, יכולת התייחסות לשוליים, לחללים שבין השורות, וליחסים שבין כותרת, טקסט ואיורים.

נדרשת כאן אמונה רבה בכדי באמת להסתמך על יכולת ההתמרה של כוחות הרוח. אם נצליח בכך, נגלה שמיומנויות הגפיים אשר נרכשו דרך עבודה ברישום צורות, יתגלו מאוחר יותר כיכולת לחשיבה.

הילדים שלנו גדלים בתוך מרחב פיזי ונפשי שונה לגמרי מהמרחב שהדורות שלנו, המבוגרים, נולדנו לתוכו. מראה הארץ – שטחים פתוחים לעומת שטחים בנויים, מידת עורקי התחבורה, ריבוי של אמצעי התקשורת אשר מאפשרים זמינות מוגזמת של אינפורמציה בלולה וכאוטית.

ילד גדל היום בתנאים אחרים לגמרי, מאלו שהיו לפני שלושים או ארבעים שנה. בעבר תפקידו של בית הספר היה להביא דעת לילדים, אנשים השתמשו בספריות. בימינו ההוראה והחינוך כמעניקי דעת – אינם עומדים יותר על הפרק. תפקידנו כמחנכים הוא להביא סדר בשטף האינפורמציה הכביר שהילדים, כך או אחרת, שרויים בתוכו. דבר שדורש ניקיון, בהירות והכרה אחרת בתוכנו. תפקידנו כמחנכים להביא מרגוע ועיכול נכון של כל מה שמציף את הנפש של הילדים. נראה שהילדים יודעים הכול כבר בגיל צעיר, אבל בעצם המידע שהם קולטים, מורכב משברי אינפורמציה רבים, שבתוכם חשה הנפש לא פעם אבודה.

קושי נוסף הוא במערכת היחסים שנוצרת במציאות הזאת שהולכת ומקצינה, בין הילד לבין גופו. זוהי שאלה בסיסית לגבי עתידו של הילד כאדם בוגר "ועתיר נכסים". היום, כבר אי אפשר להניח כמובן מאליו את התבססות הילד בגופו. אנחנו צריכים להכיל במערכת החינוכית שלנו יותר ויותר יסודות מרפאים במרחב הכיתה והלמידה כדי להיענות לחוסרים הללו וכן להיעזר במקביל בתראפיות ובהוראה האישית התומכת.

לכן, אנחנו משתדלים לאפשר דרך המערכת החינוכית שלנו יותר חוויות שפעם היו מובנות מאליהן. אנו מטפחים זמנים המאפשרים לילדים חוויות ראשוניות של הבנת תהליכים מאוד בסיסיים בטבע מתוך הבנה שלילדים היום יש יותר מדי חוויות תיאורטיות ופחות מדי הבנת תהליכים. לכן בכתות א'-ב' אנו מקיימים את הטיול השבועי, ובכתה ג' מקדישים תקופות שלמות ללימוד חוויתי של העולם (תקופת בעלי מלאכה, תקופת מעגל השנה, תקופת בניה ועוד).

לי באופן אישי, כמורה, האמנות תמיד סיפקה את הערוץ המרפא בעבודתי. הטבע פחות נגיש לי, אך השנה באופן מודע, עבור ילדי הכתה, מתוך ההבנה של החשיבות שבכך ועל אף המאמץ הגדול הכרוך בזאת, החלטתי לנסות "להביא את הטבע לכתה". וגילית גילוי מפתיע – היה קל יותר משחשבתי לסחוף את הילדים לעניין אמיתי בטבע, להנאה ולסקרנות בסובב אותם. כל תופעה פשוטה שמסביב מילאה את הילדים בחיים ושמחה ואותי בהשראה. השנה גיליתי לראשונה את היסוד המרפא שבטבע.

הטיול והמפגש עם הטבע נותן מענה מעשי וחינוכי לקשיים איתם מתמודדים ילדינו. אך חשוב לזכור, לפני היציאה למחנה, שהילדים מתמודדים בטבע עם אתגרים רבים ושאלות עמוקות, מלבד ההנאה שבדבר. השהות בטבע מזמנת התמודדות עם חוסר בסיפוק מיידי, הכול דורש השקעה של מאמץ: הכנת האוכל, ההליכה, לא הכול זמין ונגיש, וההתמודדויות החברתיות אינן פוסקות.

הטבע מלמד על פשטות וצניעות, על עצמאות ובגרות מסוימת, קשה להתפנק בטבע. בטבע אנו מתעוררים לחושים שלנו, לקשר בינינו לעולם וניתנת לנו הזדמנות להתעורר לעצמנו: האם אני עייף, מי מוכן לעזור ולהתגייס? מה אני רוצה? ומי מוביל? הטבע חופשי ופתוח ולכן הוא מלמד שיעור דווקא על משמעת וגבולות. עד איפה אני הולך? משתולל? כיצד אני מתאים את עצמי לכתה במרחב הפתוח? עד כמה אני קשוב לסביבה? למבוגרים? לחברים? וכמובן הטבע מזמן אירועים בלתי צפויים. כיצד נתמודד איתם? ואיזו אווירה תיווצר בין כולנו?

והטבע, מטבעו, מזמן לנו את המרחב להשאיר את כל השאלות האלו פתוחות ולאט לאט התשובות מתגלות מעצמן. זהו היסוד המרפא שבטבע.

"…כשהאדם מתייחד עם הטבע, הוא משתחרר מדאגות. תחילה באה השלווה, אחר כך השמחה ואחר כך אתה מרגיש שאלוהים לא עזב אותך" ("הפיה" מאת אנה פרנק, מתוך "סיפורים מן האגף הנסתר" שכתבה כשהייתה רק בת שתיים עשרה, מתוך המסתור שלה ושל משפחתה, אשר אותו הקראתי השנה לילדים ביום השואה).

אני מאריכה הפעם בכוונה, כי חשוב לי שאנחנו כמבוגרים, נישא בקרבנו את כל השאלות האלו כאשר נלווה את הילדים בשבוע המחנה שלנו – גם אלו מאתנו שיצטרפו בבקרים למחנה וגם ההורים בבית.

לכל אחד יש לילה בפנים – מקומות חשוכים, וגם אור יום. לכל אחד יש זיכרונות חיים הקשורים בתמורות בטבע. הגילויים הפנימיים שלנו מהדהדים דרך ההתבוננות בטבע, במיוחד בתקופה הרגישה שהילדים עוברים בשנה הזאת.

בשיעורים, זה מתבטא בהקשבה מלאה ועניין רב במיוחד בשיחות. בזמן שבשיעורי חברה (סיכום שבוע) מתנהלות שיחות על העולם שבפנים – על סודות, רכילות ומה שבין חברים – בשיעורי הבוקר אנחנו מגלים את סודות העולם שבחוץ.

השבוע תסתיים תקופת "מעגל השנה" – תקופה מיוחדת במינה – חד פעמית – המתקיימת רק בכתה ג'.

תקופה של גילוי והתבוננות ראשונית שאינה אינטלקטואלית. התבוננות בטבע ובאדם, שעוברת דרך הנפש – דרך תחושות, חוויות ושאלות. תקופה זו תהווה בסיס לתקופות המדעים שילמדו מכתה ד' והלאה – זואולוגיה, בוטניקה, אסטרונומיה וכו'.

במשך ארבעת השבועות האחרונים, מיקמנו את עצמנו בשטף הזמן. תחילה, במעגלי זמן קטנים: יום, לילה, יממה. ולאחר מכן במעגלים הגדולים יותר – שבוע, חודש ושנה. ראינו שישנם מעגלי זמן שהטבע מכתיב לנו ומעגלים שהאדם יצר. שאלנו מה קורה לאנשים בלילה? לחיות? לצמחים? מדוע צריך לילה? ומדוע בכלל צריך לישון?

גילינו שהשבוע של כולנו דומה וגם שונה, עקבנו אחר הירח וראינו כיצד הוא זורח וגורע. הבדלנו בין לוח השנה העברי ללועזי ואפילו ניסינו להבין מהי שנה מעוברת (אני מבטיחה שלא כולם הבינו…). דיברנו על שעון פנימי בטבע ובאדם ועמלנו רבות על פרויקט סיכום משותף – לוח שנה כיתתי אשר אספנו אל תוכו