רפלוקס, סינוסיטיס ותשישות שנעלמו

הגעתי לזיו לפני כשנה וחצי לאחר מותה של אמי ועוד אסון משפחתי שפקד אותנו. הייתי תשושה. סבלתי מסימפטומים שונים ומשונים, חולשה, עייפות פיזית גדולה, סינוסיטיס והגרוע מכל, טעם מר מאוד בפי לאורכה של כל היממה.

הדבר היחידי שהצליח להפיג את המרירות אך לדקות ספורות היו סוכריות וכך מצאתי עצמי מחסלת כמויות מסחריות מהן ביום ובלילה. רופאת המשפחה שלי הייתה חסרת אונים ושלחה אותי לכל בדיקה אפשרית כולל מומחים לגסטרו, שכמובן לא מצאו דבר. כל הבדיקות היו תקינות.

פעמיים חליתי בדלקת ריאות כשאני מוסיפה לתזונת הסוכריות שלי גם כמויות אדירות של אנטיביוטיקה. "תפריט מאוזן".

הגעתי לזיו ללא ציפיות. גם ללא המלצות. סתם שיטוט באינטרנט תוך כדי חיפוש מילות קוד שונות ומשונות- טעם מר בפה, חולשה, מיצי קיבה ומה לא. למרבה הפלא, זיו התעניין, בראש ובראשונה מה עבר עלי, מה קרה לי ולא רק מהבחינה הפיזית. מי אני, מה עברתי, איך הייתי קודם, מה אני אוכלת (תהליך שזיו התעקש שארשום במשך מספר ימים כל מה שהכנסתי לפי על מנת לשמור על הדיוק בהמלצותיו ), על הסוכריות דילגתי.

לאחר מכן, ערך זיו בדיקת דופק מעמיקה במשך דקות ארוכות. אגב, זו הייתה הפעם הראשונה כמעט שרופא נוגע בי יותר מאשר במחשב. אני זוכרת שזיו הגדיר את מצבי כך: את במצב לא מאוזן בדומה להליכה על קורה צרה מאוד.

לאחר מכן, הגיע שלב הדיקור וצמחי המרפא. למרות שכבר אחרי הטיפול הראשון, הרגשתי הרבה יותר טוב, הלכתי עם סימן שאלה גדול ביחס לטיפול, חשבתי שזה קצת כמו קוסמות. בתחילה, ייחסתי את השיפור לתשומת הלב ולהבנה הטוטאלית מצידו של זיו אבל מהר מאוד, משהשתפר מצבי באה גם התובנה ששינתה את חיי – זוהי הרפואה בשבילי וזה האיש שמטפל בי!

בתקופה הראשונה, היו הטיפולים אינטנסיביים יותר, לאחר מכן ירדנו לפעם בשבועיים, 3 שבועות, והיום אני מתחזקת את ה״קופסא״ הזו ( הגוף, הגוף) בה אני חיה כנראה לתמיד, לפי הצורך. לאחר שסיימנו לטפל באקוטי, הציע זיו לשחרר אותי מתרופה בשם לוסק אותה צרכתי שנים (בגלל רפלוקס של הקיבה). באופן הדרגתי ואיטי מאוד, ירדתי גם מהתרופה הזו והרפלוקס לא חזר. במשך הזמן, נרקמו יחסי חברות עליזים בינינו, בהם גיליתי שזיו הוא אמן בשריקות מוזיקליות. אז יש גם מוסיקת רקע 🙂

בכנס שנערך לחברי המחזור שלי מבית הספר ( אני והמדינה נולדנו יחד, מצבי טוב יותר), פרסו החברים לפני הרופאים שבחבורה את רשימת התרופות אותן הם לוקחים. כשסיפרתי שאני לא לוקחת שום תרופה אמר לי ידידי הרופא : ״את בטוחה שאת חיה?״

תודה לך זיו על בריאות,

אריאלה