אודות הרפואה הסינית

    על פי המקורות, דברי ימיה של סין התחילו כ – 3000 שנה לפנה"ס.

    העיסוק הרפואי בזמנים אלה היה בידי רופאי השבט שעסקו בריפוי עי צמחי מרפא ובריצוי האלים והרוחות . באותם שנים, עסקו ברפואה גם חכמי ההרים המתבודדים, אנשים משכילים שפרשו מחיי קהילה או הפנו עורף לעריצותו של השלטון הקיסרי.

    בהרים הגבוהים, הם חיפשו את הדרך לחיים בריאים ואריכות ימים. אכלו מזונות מן הצומח, חיזקו את גופם בצמחי מרפא, ותרגלו אומנויות לחימה עתיקות כמו טאי צ'י וטכניקות נשימה כמו צ'י קונג.

    מתקופת שושלת האן ( 206 לפנה"ס עד 220 לפנה"ס), משתנה היחס לרפואה ומתחלף בהכרה ובהבנה של סדרי הטבע והיקום, כלומר, כל בעלי החיים כולל האדם, סופגים אנרגיית חיים מהאדמה, מהשמש ומהאוויר ומושפעים מתהליכי הטבע. האדם נוצר מהטבע והוא חלק בלתי נפרד ממנו וכאשר נחייה את חיינו בהקשבה וחיבור למחזוריות הטבע, עונות השנה, מזג האוויר, השמיים והכוכבים נוביל לחיים מאוזנים, בריאים ומלאי סיפוק. זהו הבסיס עליו נבנתה והתפתחה רפואה סינית קלאסית .

    באמצע המאה ה- 19, החל מאו צה טונג (נשיא ויושב ראש הרפובליקה הסינית) את המהפכה התרבותית (קומוניסטית) אשר הובילה לביטול התרבות, המנהגים, הערכים והחשיבה העתיקה. במטרה לשנות את סין ולהקים תרבות חדשה ומודרנית הושמדו ספרים עתיקים, נסגרו אוניברסיטאות ורופאים בעלי ידע רב נאסרו לעסוק ברפואה סינית.

    רופאים שהיו מעוניינים להמשיך ולעסוק ברפואה הסינית ברחו למדינות שכנות (קוריאה, טייוואן….), והעבירו את הידע הרפואי מאב לבן. בעקבות המהפכה הגדולה והשינויים הדרמטיים, סין מוצאת את עצמה בתקופה של חוסר יציבות ובלבול ובתחום הרפואה נוצר מצב בלתי אפשרי שבו בבתי החולים יש רופא אחד לכל מאה אלף חולים. במהרה הוחלט להחזיר את השימוש בדיקור סיני וצמחי מרפא על מנת לצמצם את מספר החולים ולהקל על הרופאים.

    הרפואה הסינית הוגדרה כאוצר לאומי בעל ערך רב. במטרה לצמצם במהרה את מספר החולים, המשטר הסיני אסף את שארית הרופאים שהכירו את הרפואה הסינית ודרש ליצור דרך להכשיר מטפלים בזמן קצר של חצי שנה בלבד (עד אז הכשרתו של רופא סיני ארכה חמש עשרה שנים), ואכן הרפואה הסינית עוצבה מחדש.

    בתהליך זה נשכח הידע העתיק, התיאוריות והפילוסופיה ההוליסטית של הרפואה העתיקה ונוצרה שיטת טיפול חדשה, מודרנית ושמה T.C.M- TRADITIONAL CHINESE MEDICINE- רפואה שהתפתחה בגלל הצורך לחזור למסורת.

    השעון הסיני

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    12 הענפים הארציים ו 10 הגזעים השמימיים – הרפואה הקלאסית

    הרפואה הסינית הקלאסית- "STEMS & BRANCHES " איננה מתייחסת לצד הסימפטומאטי של האדם כמו הרפואה המחודשת. הבנת התופעות הגופניות והנפשיות השונות נעשית תוך התבוננות חיצונית על הגוף, שינויים ברמת האנרגיה והחיות בגוף, סימנים המתגלים באזורי גוף שונים, בצבעי הפנים, הלשון, העור , הציפורניים, בהפרשות השונות, בשינוי הקול, דרך ההליכה, דרך הישיבה, וכו.

    הרופא המטפל בשיטה הקלאסית מתייחס לכל אדם בצורה אינדוודואלית, ושם דגש רב לקשר בין האדם ליקום, מצב הירח והשמש, מועד הטיפול ותאריך לידת האדם ויוצר מפה אסטרולוגית המאפיינת את אופיו האנרגטי של האדם.

    בנוסף, האבחנה החשובה ביותר ברפואה סינית העתיקה היא אבחנת הדופק. זוהי למעשה האבחנה המורכבת והקשה ביותר ללימוד. עם זאת היא האבחנה המדויקת והעמוקה ביותר הדורשת ניסיון וכישרון רב .

    למעשה, מדובר על מחקר יסודי ומעמיק ביותר שבאמצעותו ניתן לעמוד על תופעות של חוסר איזון המקדימות למצב שהרפואה המערבית קוראת לו "מחלה", ומכאן חשיבותה של הרפואה הסינית כרפואה מונעת ומתקנת.

    בשנות השבעים, חזר הולנדי בשם ואן ביורן לארצו, לאחר שהות ארוכה בטיוואן ובקוריאה, שם למד את יסודות הרפואה הסינית . ואן ביורן פתח את בית הספר הראשון לרפואה סינית בהולנד (בהמשך פתח בית ספר נוסף באנגליה).

    אחד מתלמידיו הראשונים של ואן ביורן הוא מורי- פטר ואן קרבל. פטר מגיע לארץ בקביעות למעלה מעשר שנים ומלמד את תורת הרפואה הסינית העתיקה. פטר ותלמידיו מעמיקים וחוקרים את הכתבים העתיקים במטרה להמשיך ולגלות את הידע שנסתר/ נעלם כתוצאה מהמהפכות והשינויים שהתחוללו בסין, ולהבין את הסודות המסתוריים שבספרים העתיקים במקביל לניסיון הקליני המצטבר בארץ ובעולם.

    Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support