אי שליטה בשתן

אי שליטה בשתן יכול להופיע בכל גיל והסיבות לכך יכולות להיות שונות. באופן כללי, התופעה מחריפה עם הגיל. לאחד מתוך שלושה מבוגרים ישנה איזושהי בעיה בשליטה על השתן. 

נשים מושפעות פי 2 מגברים (ליותר מ 50% מהמאושפזות הסיעודיות ישנה בעיה בלהתאפק).

ישנם מספר סיבות לתופעה ומבחינים בין מצבים שהתחילו לא מזמן או תהליך שהתפתח לאט ובאופן קבוע. 

תופעה שמתחילה באופן פתאומי לרוב תרמז על דלקת בשלפוחית. גורמים אחרים יכולים להיות תופעות לוואי של תרופות והפרעות שמשפיעות על הזרימה, צריכת קפאין ואלכוהול גבוהה, אטרופיה של הואגינה ועצירות חמורה. 

מצבים כרוניים נובעים לרוב משינויים במוח, בשלפוחית ובצינור השתן או בעיות עצביות הקשורות לשלפוחית (שכיח יותר בזקנים ונשים לאחר המנופאוזה).

• דחיפות: רצון עז להשתין מלווה באי שליטה ואובדן שתן ( נזילה). רוב האנשים יכולים להתאפק זמן מה לאחר מילוי השלפוחית, לעומתם לאנשים עם דחיפות יש מעט זמן להגיע לשירותים.  דחף ללא דלקת הכי שכיח במבוגרים והסיבה אינה ברורה. לרוב, מוסבר ע"י עודף פעילות של השלפוחית והפרעה נוירולוגית (למשל שבץ) המפרים את יכולת המוח לשלוט בשלפוחית.  דחף הופך לחמור כאשר מחלה\ פציעה מגבילה את החולה להגיע לשירותים במהירות.

• לחץ: חוסר שליטה על איבוד שתן בשיעול, התעטשות, הרמת משקל כבד, או ביצירת תנועה היוצרת לחץ בתוך הבטן. הסוג השכיח ביותר בקרב נשים יכול להיגרם מספינקטר חלש (שריר בלתי נשלט של השלפוחית ) ושינויים בצינור השתן כתוצאה מלידה או ניתוח באגן. 

  • בנשים, לפני מנפאוזה לחץ מופיע בגלל ירידה ברמת האסטרוגן וחולשת אורטרה. 

  • בגברים, המצב שכיח לאחר הוצאת פרוסטטה כאשר נגרם נזק לחלק מהשלפוחית.

• מלאות: דליפה בלתי נשלטת של כמויות שתן נמוכות משלפוחית מלאה. הדליפה מתרחשת כשהשלפוחית מורחבת וחסרת רגישות בגלל חזרה כרונית של שתן. הלחץ על השלפוחית גובר עד כדי כך שכמות שתן נוזלת החוצה. בזמן בדיקה פיסית, ניתן לחוש בשלפוחית מלאה. בסופו של דבר, החולה לא יצליח להשתין בגלל חסימת שתן או ששרירי קיר השלפוחית לא יוכלו יותר להתכווץ. 

  • בילדים, חסימת דרכי שתן תחתונות נגרמת בגלל הצרות של סוף האורטרה או הספינקטר. 

  • במבוגרים, חסימה בין פתח האורטרה לשלפוחית בגלל פרוסטטה מוגדלת או סרטן הפרוסטטה. תופעה זו יכולה להיגרם גם ע"י עצירות ,כתוצאה מהלחץ שנוצר באזור על השלפוחית. תרופות שמטפלות במערכת העצבית והנרקוטיות מורידות את יכולת השלפוחית להתכווץ.

• חוסר שליטה טוטאלי: מצב פחות שכיח שבו ישנה דליפה מתמדת יומם וליל. קורה כאשר אין סגירה מוחלטת של סוגר השלפוחית. ישנם ילדים שסובלים מתופעה זו בגלל פגם מולד. בנשים עם פתולוגיה זו, הסיבה היא לרוב פגיעה בזמן לידה ובגברים בגלל ניתוח פרוסטטה.
• חוסר שליטה פסיכולוגי: הסיבה היא רגשית יותר מפיסית. בעיקר בילדים, אך גם במבוגרים עם בעיות רגשיות, לדוגמה הרטבת לילה בילדים. סיבה פסיכולוגית נחשדת כשנשללו שאר הסיבות הפיסיולוגיות ונימצא דיכאון.

שכיח שאנשים נוטים לחיות עם הבעיה מאשר לטפל בה בגלל פחד, בושה או מחשבה שזה נורמאלי לגיל. ברוב המקרים, טיפול יכול לעזור ועדיף מוקדם ממאוחר. ניתן לאבחן ע"י אנמנזה והיסטוריה רפואית. בדיקת שתן הכרחית לשלילת דלקת, אולטרסאונד וקטטר למדידת השתן הנותר, בדיקה למדידת הלחץ בשלפוחית בזמן הרפייתה, בדיקת זרם השתן ושלילת קשר הורמונאלי.

הטיפול מתבצע ע"י בהתאם לסוג הבעיה. לרוב האנשים עוזרים תרגילים לשליטה בשלפוחית השתן, שיטת פאולה, ביו פידבק, חיזוק שרירי ריצפת האגן, מניעה מחומרים שמגרים את השלפוחית כמו קפאין, או הימנעות מתרופות שגורמות לתופעה כתוצאת לוואי שלהן. 

הטיפול התרופתי מתרכז בתרופות להרפיית השלפוחית, משחות או כדורים של אסטרוגן, תרופות שמחזקות את הספינקטר. במקרים חמורים, ישנם פתרונות ניתוחיים (הרמת השלפוחית, קטטר לריקון שלפוחית ומניעת סיבוכים), זריקות קולגן מסביב לאורטרה עוזרות לעיתים ופסיכותרפיה ותרופות אנטי דיכאוניות.

חוסר איזון הורמונלי (נשים), חולשה לאחר לידות, וחוסר שליטה בעקבות זקנה והיחלשות שרירי השופכה. 

חוסר איזון הורמונאלי נפתר לרוב ע"י טיפול בדיקור (מאזן ברמה עמוקה את ההורמונים), צמחי מרפא ומשחות צמחיות ("מחקות" את האסטרוגן) ותזונה מחזקת ובונה.

לאחר לידה, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא חיזוק פיסי של רצפת שרירי האגן ע"י שיטת פאולה ודיקור סיני. (לפי הרפואה הסינית – נחזק את אנרגיית הכבד וכיס המרה, אשר שולטים על הגידים והשרירים בגוף כולו).

במצבי חולשה והזדקנות, ניתן בחלק גדול מהמקרים להקל משמעותית על הבעיה ע"י דיקור סיני וצמחי מרפא ( לפי הרפואה הסינית – מחזקים את אנרגיית הכליות).