גישת הרפואה הסינית לטיפול בילד חסר הגבולות

נכתב ע"י ד"ר ניר עמיר

מגיע אלינו ילד לטיפול. הילד אדום ונוטה להזיע ומגופו נודף ריח מעט חריף. הוא נוגע בחפצים שלא התבקש, מפזר את כלי הטיפול של המרפאה, צועק ומתחצף אל הוריו לפני המטפל ומסרב לשתף פעולה. ילד למופת…

עדויות לבעיית גבולות של ילדים קיימות עוד משחר הימים. כבר בהיסטוריה הקדומה ובתנ"ך מוזכרים אירועים רבים של פריצת גבולות עד כי היה צורך לחוקק דיבר נצחי: "כבד את אביך ואת אמך…". השינויים במבנה המשפחה המודרני והפגיעה בזכות הענישה של ההורים הפחיתה את מנגנוני ההרתעה אך לא בהכרח יצרה אלטרנטיבה לריסון הילד חסר הגבולות.

גבולות הן המחסום מפני פשיעה, ערעור סמכויות ופגיעה בפרט. התפיסה הסינית מתייחסת לגבולות כסוג של ריסון או חסימה. אך צריך להבדיל בין חסימה אנרגטית פתולוגית (המכונה ברפואה הסינית סטגנציה) לבין חסימה תרבותית. כבר מגיל ילדות אנו מציבים גבולות לילדים. אנו מצפים מהם לשלוט על צרכים, להימנע מריצה אל הכביש ושמירה על כללי דיבור נאותים. כל אילו יוצרים מעצורים. אך האם מעצורים הם סטגנציות?

סטגנציה פתולוגית היא חסימה אנרגטית המתבטאת בתופעות כמו כאבים ממוקדים, תופעות קדם וויסתיות, עצירות, הדחקה רגשית או עקשנות וקיבעון מחשבתי. במקרים ממושכים התופעות מסתבכות ומשפיעות על מערכות הגוף השונות. אלא שמה שנחשב לגיטימי בתרבות או מקום מסוים (למשל עשיית צרכים לעיני הציבור) נחשב להפרת טאבו במקומות אחרים. כלומר, במקום אחד התאפקות תחשב לסטגנציה ובמקום שני – לשמירת כללים מקובלים.

ילד עלול להתנהג כחסר גבולות בגלל סביבה לא מספיק סמכותית, אך גם בשל מצוקות פיזיות או נפשיות. בעיות סמכות כוללות מודל לא תקין של ההורה, ניצול חולשת המבוגר על ידי הילד או רגשות אשמה מצד ההורה. בעיות נוירולוגיות יכולות לכלול הפרעות קשב והיפראקטיביות, ליקויי למידה, טראומה, שימוש בתרופות או סמים, תזונה, הפרעות שינה ועוד.

ברוב המקרים, נחוץ טיפול משפחתי הכולל את ההורים ואת הילד.

צריך לזכור שבעיית גבולות היא רחבה ואנו מתרכזים בעיקר בנושאי משמעת וציות לסמכות מבוגרים. בעיית משמעת מלווה לעיתים בהתפרצות, בכי, זעם, שתיקה או הסתגרות, אלימות, השתמטות מחובות, עקשנות יתר ותופעות דומות נוספות. בעיות אילו נתפסות ברפואה הסינית כתופעת רוח.

סוג שונה של בעיית גבולות היא הבנת הגבולות העצמיים, כלומר היכן מתחיל והיכן מסתיים הגוף הפיזי שלנו או תחום השדה האנרגטי של גופנו. תחום זה בא לידי ביטוי בטשטוש הגבולות האישיים (כמו למשל חוסר הבנת הגבול האמיתי של הגוף במקרים של אנורקסיה) או בחדירה לגבולות זרים (כמו למשל הצמדות לאדם שאנו מדברים אליו למרות רצונו). תופעות אילו מיוחסות לבעיות צי ודם של הכבד, אך גם של הריאות, וזאת משום שהריאות נתפסות בראיה הסינית כשולטות על העור, שהוא הגבול הפיזי החיצוני של הגוף.

גם מבוגר רעב ועייף מאבד סבלנות ונוטה לרגוז. על אחת כמה וכמה הילד שגופו מגיב לשינויים ברמות סוכר בדם ולעייפות בצורה קיצונית בהרבה. חובה עלינו לוודא שכל ילד ישן את מכסת שעותיו בצורה מוסדרת ואכל ארוחה מזינה לפני הטיפול או כל מצב אחר בו היינו רוצים למצאו רגוע.

כיום, נפוץ השימוש בתרופות. למשל, ריטלין ניתן לא פעם, בגלל בעיות משמעת ולא בגלל בעיות קשב. מכאן, שלכימיקלים קיימת השפעה על התנהגותנו ותתכן השפעה דומה באמצעות צמחים או דיקור.

כמו שטיפול תרופתי הוא רק חלק מטיפול כולל כך גם הטיפול בדיקור ובצמחים הוא לבנה אחת מתוך מבנה טיפולי שלם ולכן אין להתבסס רק עליו. מידע מפורט אודות לימודי דיקור סיני ניתן למצוא באתר תמורות. הטיפול מעניק תמיכה וסיוע לילד ולמשפחתו במהלך תקופת עיצוב הגבולות מחדש.

ונשוב לילד שבסיפורנו. חשוב להבין שטיפול מרסן (ואין זה משנה אם מדובר באיומים או בדיקור וצמחים) בעייתי. הילד שהצגתי הוא, על פי הרפואה הסינית, טיפוס "חום". ניתן אמנם לרסן את גבולותיו לזמן מוגבל, אך התופעה עלולה להוביל לחסימה אנרגטית (סטגנציה) ומשם להתפרצות קשה (אש). דוגמא מצערת לכך היא שילדים המרוסנים באלימות גופנית נוטים להיות אלימים בעצמם בנסיבות אחרות.

לכן, יש לצמצם "החום" מגופו במקביל להתקדמות בהתנהגותו. טיפול הרבולוגי בשילוב עם דיקור עשוי להיות טיפול חשוב וחיוני מכיוון שהוא מקצר את מספר המפגשים הנחוץ להגעה להישגים המצופים.

במקרים רבים, ראוי לתת את הטיפול להורה ולא לילד, אך כאן אנו צפויים להתקל בבעיה שכיחה: הורים רבים רואים את ההתנהגות הבעייתית של הילד אך אינם משליכים תובנות אילו על עצמם.

כתב: ד"ר ניר עמיר / מייסד ומנהל אקדמי של מכללת תמורות ומנהל המרפאה המשלימה לילדים במרכז הרפואי וולפסון.