"יומן מטפל – זמן מלחמה" – חלק ב'

המלחמה הקשה ממשיכה להביא איתה קורבנות רבים. לא רק חיילים וחיילות, לא רק חטופים ונרצחים, כל העם, לכל אחד יש קשר, יש מעגל שקשור, לכל אחד מאיתנו יש בחות בקצה החוט, איזה מישהו שנפגע.

בתקופה כזו, יש נטיה לאנשים להסתגר בבית, לא לצאת, לא לעבוד ולהפסיק לעשות פעולות שבעבר היו בשיגרה. הפעולות האלה כל כך חשובות לשמירה על הבריאות ודווקא בתקופה שכזו, חובה להמשיך בכל הכוח, גם אם מדובר בצורה מלאכותית, לעשות פעילות גופנית, לאכול באופן מאוזן וגם כמובן להמשיך להגיע לטיפולים בדיקור סיני, וזאת על מנת למנוע מחלות בעתיד.

כבר לא ילדה וגם לא חיילת.

אמא לשתיים והשלישי בדרך.

שומרת שבת.

התכוונה לחגוג יום הולדת 37 ב-7 לאוקטובר.

(מעתה תחגוג רק בתאריך העברי).

קמה ברוגע ושמחה בשבת שהיתה אמורה להיות חגיגה אחת גדולה ומול העיניים על המסך הגדול נפלה רוחה לאור הכותרת באדום – "ישראל במלחמה"

גופה קרס

נפשה קיבלה מכה כבדה.

בעלה מחוץ לארץ.

האח כבר בדרך להילחם.

הכל חשוך.

שבוע לאחר מכן קמה וחצי מפניה משותקות.

היש קשר בין גוף לנפש??? עדיין אנשים שואלים ומתלבטים….

יצאה מהקליניקה קצת יותר רפויה וקצת יותר מאירה.

שיהיה לנו בהצלחה!!!

אמא. חגגה 50 לפני חודשיים.

הילד בן 20, לוחם.

לילות לבנים אחרונים שחוותה היו כשרק נולד והיה צמוד לה לשד (הזנה אולטמטיבית).

3 שבועות שאין יום ואין לילה.

בבוקר יש חושך מכווץ ובלילה אור שמרעיד.

הגיעה לטיפול.

הכי רוצה לשתף ולפרוק הכל ולא מסוגלת. חלשה.

פחד מוות.

מזל שיש לי את הדופק שיודע…

יום רביעי שאין תקשורת.

מחכה לצילצול בכל שעה.

רק לשמוע שהוא חי, כדי שתוכל קצת לנשום ולחיות בעצמה.

ושוב אני חושב לעצמי – כמה קשה להיות "הורה קרבי"

בעדינות דוקר 4 נקודות.

יוצר יציבות ושקט.

בפעם הראשונה, מזה זמן רב שסגרה עיניים והצליחה לישון.

שינה חזקה של 30 דקות.

אמא יקרה, שיהיה לילה שקט

הוא יחזור בקרוב…

היא אחרי פרידה קשה. כבר לא צעירה ומזמן לא ילדה. האקס זנח ושנים היא לבד, היא והבת שלה.

ואז מצאה את הנסיך שלה ובלי לתכנן נכנסה להריון של אהבה.

שבוע 32

תיכף שיר חדש נולד.

הנסיך הפך לגנרל ועכשיו הוא נלחם.

המחשבות נודדות והראש מתמלא ברעל תקשורתי. הלב מתמלא בפחד.

נכנסת לקליניקה, מתיישבת ובקול חנוק לוחשת –

"לאן אני מביאה אותו? לאיזה עולם? עדיף שלא. ואולי גם לו לא יהיה אבא?"

שוטפת את כל הכאב דרך בכי.

נשאר לי רק לחבק.

זה המעט וההרבה.