שלבי הלידה – להיות מוכנים

שלב לטנטי: עד פתיחה של 4 ס"מ.

צירים סדירים \ לא סדירים (צירי פתיחה). תדירות הצירים- 3 עד 5 דקות משך כל ציר- 40 שניות עד דקה שלב זה יכול להיות ממושך, במיוחד בלידה ראשונה, תיתכן במהלכו ירידת מים \ פקק.

רצוי להיות בבית עד תום שלב זה. איך יודעים? לא יודעים בבירור. חובה לנסוע לבית החולים (לפחות בלידה ראשונה שלא יודעים), אם מתקיימים התנאים הבאים:

• יש ירידת מים (אין צורך להילחץ, אפשר להיות בלי מים עד 48 שעות).
• יש ירידת פקק (הפקק הוא רירי, צבעו חום ורוד, ובעקבותיו תבוא ירידת המים).
• דימום (יכול לרמוז על היפרדות מוקדמת של השלייה- לרוץ לבית החולים).
• לא ניתן לדעת לבד אם צוואר הרחם נמחק ומהי גודל הפתיחה – צריך להיבדק.
• כאשר האימא לא מרגישה את התינוק במשך חצי יום לפחות.
• כאשר יש טשטוש בראיה, כאבי ראש חזקים וכאבים ברום הבטן.
• הרגשה של האם.

• עיסוי בפנים כף הרגל בחלק העליון – מהמרכז החוצה: מרגיע, מזרז לידה, משחרר הורמונים מרגיעים, מזרים דם ומרכך.
• עיסוי על אזור המעי בכף הרגל (מרכז כף הרגל), תנועת זחל עם כיוון השעון: פעילות מעיים מוגברת גורמת לצירים.
• עיסוי החלק שמעל ומסביב לקרסול הפנימי: מעודד ריקון לימפה ושתן ומעורר את הרחם.
• לחיצה במרכז הבוהן: מפעיל היפופיזה ומזרז.
• לחיצה ממושכת על נק' הכליות מס' 1: מזרז ומרגיע.
• כאשר היולדת יושבת ונשענת לאחור על בן הזוג: הליכת פיל מאחור עדינה מהמפשעה עד כפות הרגליים, כולל. (אפשר שהיולדת תשען על קיר ובן הזוג יגיע מלפנים.
• בישיבה, עבודה על הגב והכתפיים, לעמוד מאחורי היולדת :
• לעסות את הכתפיים והשכמות,
• יד אחת נשארת על הגב והשנייה מעסה את היד והזרוע עד קצות האצבעות, ולהחליף ידיים.
• יד בגב העליון, יד שנייה יורדת על הגב מציגי עמוד השדרה, עד הגב התחתון, ולהחליף ידיים.
• לשפשף את אזור הגב התחתון ועצם הזנב לכיוון השעון. העבודה על הגב והשכמות מורידה את רמת המתח ומשחררת, ובכך מסייעת לפתיחה טבעית של צוואר הרחם.

• עיסוי עדין בכף יד מלאה לגב התחתון האמצעי והעליון.
• יד אחת נשארת על הגב התחתון והשנייה מעסה את הצוואר.
• להגיע מאחור וללחוץ על מרכז הכתף עם האגודל.
• שפשופים ולחיצות על הגב התחתון ועצם הזנב.

1. תנועתיות רבה מזרזת לידה ומפחיתה כאב. להשתמש בתנועות אגן (אפשר עם מוסיקה), מצד לצד, שמיניות, טוויסטים, אפשר לעמוד עם הגב לקיר, עמידת שש ותנועת אגן משולבות, כדאי ללכת. התנועה מורידה את הסיכויים של כריכה של חבל הטבור.
2. נשימות פשוטות ומרגיעות, בלי מאמץ, אפשר להשתמש בקולות הנמוכים, אם יש כאב. הקולות הנמוכים מכוונים את התינוק לאזור תעלת הלידה.
3. כריעה או עמידת שש: כפות רגליים צמודות וברכיים רחוקות. פותח את האגן, להרפות כתפיים, לשחרר גב ולהכניס אגן פנימה.

שימוש נכון באגן בשעת לידה מפחית כאב ב – 30%.

שימוש נכון בנשימות עשוי להפחית כאב ב – 50%.

4. ניתן בזמן זה למלא אמבטיה חמה ולשכב מספר דקות – מרפה שרירים, מרגיע ומזרז לידה.

השלב האקטיבי: השלב הקשה והמתיש של הלידה. מפתיחה של 4 ס"מ ועד פתיחה של 7 עד 10 ס"מ.

(צריך להשאיר כוחות לשלב הבא – שלב הבא – שלב המעבר)

משלב זה הצירים הופכים יותר ויותר כואבים.

• התקדמות נורמאלית של הלידה – 1 ס"מ בשעה (בלידה ראשונה), 1.5 ס"מ בשעה (בלידות חוזרות).
• אין צורך להיבדק יותר מפעם אחת בשעה, שעה וחצי. כמה שבודקים פחות, יורדים הסיכויים לבקיעת קרומים מוקדמת. בקיעת הקרומים גורמים לאישה להיות ניידת פחות (משנה את התקדמות הלידה).
• הזמן האידיאלי לקחת אפידוראל – בין 5 ל 7 ס"מ. אז הוא מזרז באמת את הלידה ולא מעכב. לנסות לבקש להיות בלי עירוי דם (במידה ולקחת אפידוראל), על מנת שתהיה ניידת יותר.
• לנסות להימנע בכל דרך לקחת פטידין – טשטוש.

לנסות לארגן "שיגרה" של צירים :

• נגלה אחת מתחת למים (מרגיע, מפחית כאב, מזרז לידה).
• סיבוב אחד בתנועות אגן ובנשימות + הוצאת קולות נמוכים.
• סיבוב אחד בישיבה תוך סיוע של בן הזוג הלוחץ במרכז כף הרגל, או בנק' של המעי הגס מס' –4, או רכס השכמה, או לחיצות על עצם הזנב.

להזכיר לה לנשום, לכוון קולות למטה, לנוח בין הצירים.

שלב המעבר: פתיחה של 7 עד 10 ס"מ.

בלידות ראשונות, בד"כ השלב הזה מאוד מורגש, הצירים מאוד כואבים ודי תכופים (ממוצע של כל דקה), עוצמת הכאב משתנה מציר לציר. בשלב זה, חשוב להיות הרבה בתוך מים, לשנות תנוחות. השלב הזה קצר בד"כ – 4\3 שעה עד שעה.

לא להניח לה אפילו לדקה! ללחוץ לעסות, לעודד, לא לתת לה להיכנע לכאב, או להתמקד בו יותר מדי, לא לתת לה להזדהות עם הכאב, להזכיר לה שאתם מתקדמים.

חשוב לדעת, ששלב זה הוא הקשה והמייאש ביותר.

עדיין אסור ללחוץ!!

אוקסיטוצין – הגורם להתכווצויות.

פרוגסטרון ופרוסטגלונדינים – מזרזים לידה.

ורלקסין – מרפה ומשחרר.

אסטרוגן ועוד…

להשתדל להתמכר ולהרגיש את ההורמונים. למצוא תנוחה טובה, להקפיד על נשימה רגועה ורצפת אגן רפויה.

נשימה שטחית, סחרחורות, ערפול, חולשה.

מה עושים? מכסים את הפה עם הידיים, לוקחים פחות חמצן, להוציא אוויר בזמן ממושך יותר, להוציא קולות של – זזזז.

הזירוז ייעשה לאחר בירור והסכמת המיילדת \ הרופא , ובתנאים הבאים:

• כאשר הצירים לא אפקטיביים \ לא סדירים.
• כאשר הפתיחה לא מתקדמת.
• ירידת מים ללא התחלת צירים תוך כמה שעות.
• יש צירים, אבל הם לא מתפתחים כבר כמה שעות.
• יש צירים ללא פתיחה.
• כשיש אופציה לזירוז או שיכוך מלאכותי (אפידוראל, פטידין).
• לא עושים זירוז כאשר יש מצוקת עובר.

• עיסוי פטמות (גורם להפרשת אוקסיטוצין).
• לחיצה במרכז הבוהן (רגל ימין), בנק' כואבת (מפעיל את ההיפופיזה).
• תנועה: הליכה, עליית מדרגות, תנועות אגן וכו'…
• לחיצה ושפשוף עצם הזנב.
• עיסוי נק' דיקור (מעי גס מס' 4 – ביד, כיס מרה מס' 21- רכס הכתף, כליות מס' 1 – כף הרגל). • נשיקה צרפתית.
• שימוש בקולות נמוכים.
• פתיחה וסגירה של השרירים הטבעתיים (עיניים, פה, אגרופים).

שלב הלחיצות: מגיע כאשר יש פתיחה מלאה, וצוואר הרחם מחוך – 100%.

לא לוחצים לפני שהצוואר לחוץ, אפילו אם מרגישים שצריך!

לפני שלב זה, ייתכן שתחווי את שלב המנוחה – 15 עד 45 דקות של הפוגה בצירים, לפני הלידה עצמה. נצלי את הזמן למנוחה מוחלטת ולהשבת כוחות. שתי מיץ + דבש. לבקש מהמיילדת לא להתחיל ללחוץ עדיין, אפילו אם הצוואר מחוק.

בד"כ, המיילדת מלחיצה את האישה מקודם מידי . בעקרון, מהרגע שהתינוק נמצא מספיק נמוך, הוא שולח אותות לשרירי רצפת האגן, והאימא לוחצת בצורה אינסטינקטיבית (למעט מקרים של התעללות מינית או דלקות שתן חוזרות).

שלב זה נמשך כ – 30 עד 120 דקות. אפשר בשתי לחיצות טובות להוציא את התינוק.

• לנוח בין לחיצה ולחיצה.
• למצוא תנוחה שתהיה כמה שיותר ידידותית לכוח המשיכה (למטה), לשנות תנוחות.
• לא לצעוק, להוציא קולות נמוכים לבטן.
• בשכיבה על הצד – לעשות קונטרה על הרגל.
• להשתמש נכון בנשימות – ללחוץ בהרפיה, פנים רפויות, בית חזה רפוי, רצפת אגן רפויה, גב ארוך.

• להזכיר לה לנשום, להרפות בין ציר לציר, לכוון קולות למטה. אפשר להדהד קולות נמוכים ישר לבטן.
• אפשר לעסות וללחוץ בכל המקומות שהוזכרו.
• להיות איתה תמיד בקשר לשאול מה היא רוצה ומה טוב לה.
• לעסות כפות רגליים ולחמם אותן – מרגיע, מזרים דם, מוריד רמת מתח.
• להזכיר לה לזוז.
• להזכיר לה שזה ייגמר בקרוב, שהיא צריכה להיות ממוקדת, שאסור לה לסבול – אלא ללכת עם הכאב.

יציאת השלייה: מלווה בצירים.

השלייה תצא בצורה טבעית עד 45 דקות מזמן הלידה. לבקש לא למשוך את השלייה.

בן הזוג יכול ללחוץ בנק' מתחת לקרסול הפנימי – כליות מס' 6, על הזרת של הרגל – נק' ש. שתן מס' 67, או נק' כיס מרה מס' 21 ברכס השכמה.

חשוב: הנקה מיידית בשלב זה תגרום להפרשת אוקיטוצין מוגברת ולהחזרת הרחם למקום.

חשוב: להיות בזמן זה לבד בחדר, שהילד\ה יונק, בלי טלפונים – כן, שלושתכם יחד (שעה חשובה ליצירת קשר ולמנוחה).

במידה ויש קרע טבעי: לעשות שטיפת רסקיו. 6 טיפות + מים מינרלים