בית ספר – כחלק ממניעה וטיפול מבריא לילדים

על מנת לשמור על הילדים בבריאות שלמה, למנוע מחלות קלות ואפילו קשות, יש צורך בקשת רחבה מאוד של כלים. במיוחד בימיינו ובארץ ישראל. למה? מכיוון שאנחנו מאוד בקלות נמצאים בתוך חוויה שכוללת בתוכה מרכיבים רבים שמחלישים את מערכת החיסון וגורמים לסטרס גדול. המצב הבטחוני שאנחנו נמצאים בו, קרינה סלולרית, קרינה עודפת של שמש, תזונה לא מאוזנת ותעשייתית, מצב משפחתי לא שקט וכו וכו.

לרפואה הסינית יש קשת גדול יחסית של כלים טיפוליים, כמו דיקור סיני, צמחי מרפא, כוסות רוח ועוד, לכן נחשבת הרפואה הסינית לרפואה יחסית יעילה ביותר.

ככל שנהיה יותר בסביבה רגועה, קשובה ומכילה, נגדיל את הסיכויים לשמור על בריאותנו. ברוב שעות היום שלנו המבוגרים, אנו נמצאים בעבודה. עצמאיים או שכירים, לא משנה, ככל שהסביבה שלנו ואנחנו נהיה יותר בסטרס, נחליש יותר את המערכות הפנימיות שלנו ונחלה בקלות רבה יותר.

והילדים? איפה הם נמצאים רוב שעות היום?

הילדים נמצאים ברוב השעות של היום בבית הספר או בגנים. מכיוון שהם נמצאים ברוב שעות העירנות החשובות במסגרות בית הספר והגנים, המסגרות הפכו להיות המקור העיקרי לשמירה על בריאותם הפיסית והרגשית או מנגד על היחלשותם החיסונית ואיזונם הרגשי. בדומה לטיפול ברפואה סינית, נשאף גם בחיי היום יום להעניק לילדים ולנו מספר רב ככל שניתן של כלים להתחזקות ולשמירה על בריאות והתפתחות תקינה כמבוגר לעתיד.

לכן, כאשר נצא למסע הבחירה של מסגרת החינוך של הילדים, נרצה לכוון למסגרת כמה שיותר מכילה, כמה שיותר קשובה, כמה שיותר משגיחה על בריאות הילדים.

לפני 15 שנה כשנולד הבן הראשון שלי, ראינו הרבה גנים והרבה בתי ספר, חיפשנו המון את המסגרת שמתאימה לנו ומתאימה לבן שלנו וכמובן שתמיד ניסיתי לכוון למסגרת שמאפשרת בריאות ככל שניתן לילד שלנו. היה חשוב לנו שהאוכל יהיה מאוד בריא, אורגני, היה חשוב לנו שהצוות יהיה טוב, שתהיה אווירה נעימה בגן, לאפשר לבן שלנו מקום נעים לגדול בו, קהילתי, עם כמה שפחות סטרס מכל תחום שהוא. לאחר חיפושים רבים, הגענו למסקנה שמסגרת אנטרופוסופית היא המסגרת המתאימה לנו ביותר. לא הכרנו אותה קודם ואפילו לבני משפחה מסויימים היתה התנגדות שהילדים ילמדו במסגרת הזו (עד היום אני לא מבין את מקור ההתנגדות, חוץ מזה שאני יודע שהיתה התנגדות J ).

ככל שהעמקנו וגדלנו כולנו לתוך המסגרת הזו, ראינו וחווינו את היכולת של המקום להיות מקום מבריא, מקום שמאפשר לילדים לגדול שמחים ומאושרים.

במהלך הלימודים הילדים באופן יומיומי מנגנים על חלילית, שרים, מציירים, פעילים, עובדים המון בחומרים טבעיים (עץ, נפחות, קש, סריגה וכו…) ובנוסף יש מספר אירועים מקסימים במהלך השנים במסגרת האנטרופוסופית.

אירוע האולימפיאדה הוא אחד הפרוייקטים היפים והמרגשים של  חינוך וולדורף, שנוגע בהרבה רבדים אצל הילדים והמבוגרים השותפים לו. האירוע מתקיים בכיתה ה', כתה ה' מהווה ציר מרכזי במהלך שנות בית הספר, יש המכנים אותה "לב הילדות". ציר בין ילדות לבגרות אשר מצביע על סיומה של תקופה ומעבר לתקופה חדשה. בכיתה ה' נפתח מרחב חדש אצל הילד, נפשו מתרחבת ומאפשרת לרגע שמחה, התלהבות, הרמוניה.

באירוע האולימפיאדה נפגשים ילדי כיתה ה' בכל בתי ספר ולדורף בארץ  לשלושה ימים מרגשים בסחנה. הילדים לומדים במשך השנה על יוון העתיקה ומתרגלים את  חמשת התרגילים האולימפיים הקלאסיים (במהלך השנה הם לומדים להטיל כידון, הנפת דיסקוס וכו). יוון העתיקה שידעה מלחמות פנימיות בלתי פוסקות, ערכה את האולימפיאדה כהפוגה זמנית בין הקרבות וכהזדמנות לחוויה של שלום ושלווה. 

 כיתה ה' עם המחנכת שלהם נעמה, חזרו לפני שבועות ספורים מהאולימפיאדה נרגשים ומלאי חוויות.

קטע מתוך דברים שכתבה נעמה המחנכת לאחר האולימפיאדה: 

יפה לראות ילדים בכיתה ה' מתמודדים לראשונה עם שני לילות הרחק מההורים. התמודדות חדשה שמביאה איתה אתגרים וגם הרבה הזדמנויות לגדול ולהתגבר. היו כמה רגעים מרגשים במיוחד שנחרטו אצל כל מי שליווה את האולימפיאדה, ביניהם אבא שנושא על כפיים ילדה נחושה עם גבס על עבר טקס ההשבעה , או המדריכה הצעירה שמניפה בטקס הסיום במרכז הפירמידה ילדה גיבורה עם גבס על כל הרגל! הם הכילו אותה ברגעי השמחה והצחוקים, וברגעי השבירה והדמעות בליווי צמוד, בעזרה פיסית ורגשית.

 כשיוצאים עם הילדים מהכיתה החברויות והחבורות מתרככות ומשתנות, ואפשרויות חדשות נפתחות. באולימפיאדה נפתחת  כמובן האפשרות להכיר ילדים חדשים לגמרי וזה פשוט יפה ומיוחד. לצאת מאזור הנוחות, מהמוכר והידוע, להצליח ליצור קשרים לרגע קט של משחק, או ליותר מכך, היא כמובן אפשרות משמחת ותומכת את ההתפתחות שלהם. האולימפיאדה היא אירוע מגוון במיוחד שמאפשר לילדים לפגוש בני גילם בכל קצוות האוכלוסיה.

היתה שם השנה כיתה קטנה של ילדי חינוך מיוחד מהרדוף (ילדי פנימית "טוביה"). היו שם ילדים מבית ספר "עלייה" בחיפה והיו ילדי שפרעם: חלקם ערבים מוסלמים וחלקם ערבים נוצרים. 

הרגעים הקטנים הם המרגשים במיוחד: משחק "דליים" משותף של עשרים ילדים מעורבבים שמתלהבים, ומשחקים למען הקבוצה שלהם בשמחה ובהתמסרות – אי אפשר שלא לדמוע מה"שלום" הקטן הזה. או לשמוע כולנו יחד בערב הראשון את שיר האולימפיאדה בערבית, או פשוט כי היינו יחד שלושה ימים עם כל מה שהיה שם! במשחק משותף, יצירה, אמנות,  ספורט.

 כמו תמיד, היו את המדריכים הצעירים- המד"צים.. נערים ונערות מכיתות י"א  מתיכוני וולדורף (אצלנו הם היו מטבעון ומהרדוף) שהובילו את הקבוצות מתחנה לתחנה. הם היו אחראיים על הילדים שעות ארוכות בכל יום! מקסים לראות איך הילדים שגדלו לתוך חינוך וולדרוף, הופכים לנערים אחראיים ומקסימים.

 גם להורים יש זכות להיות חלק מהאירוע המקסים הזה. ההורים עובדים בתחנות ובמטבח. הילדים רואים שיש ערך לעבודה קהילתית, פתאום ההורים שלי לא דואגים רק לי או לילדי הכיתה שלי, אלא מאכילים ומגישים לכל 250 הילדים שהיו שם! הם הרגישו את הקהילתיות הרחבה, את הכיף שבנתינה ובשיתוף.

 היו רגעי קסם במים של הסחנה, מי מעיינות חיים בטמפרטורה מושלמת. בצהלות שמחה עם עוד הרבה ילדים בצהריים, או סתם ישיבה שקטה ליד המים הזורמים ככה לקראת שקיעה עם חבר או חברה…הם הכירו את גבולות המחנה האולימפי, והרגישו מאוד בטוחים וחופשיים בכל המרחב הירוק והפתוח ששהו בו. 

 כל זה בלי שהזכרנו עדיין את יוון. את הדיוק בהתאמה של ההשראה מיוון העתיקה לילדי כיתות ה'. מי שראה את הילד שלו מתכונן להטלת כידון, וראה את הקשת היפה שהכידון מצייר באויר , וודאי הרגיש את מה שהילדים הרגישו. כנראה כך הרגישו היוונים: חוויה של שלמות והרמוניה עם הגוף. חוויה שגופי הוא הבית שלי, שבעזרתו אני יכול ליצור דברים יפים כל כך. חוויה של איזון בין החיים הארציים לרוחניים, שמחה ופשטות. חוויה מחזקת וחשובה שטוב שיישאו אותה בתוכם לקראת השינויים שהם עוד יעברו ממש בקרוב .